בוחן יקר, לצערי לא הצלחתי לקרוא את הספר.
הספר לא הסכים שאקרא אותו, ואני כבדתי את רצונו. מיד אחרי שקבלתי את ההודעה על
הבחינה נסעתי במיוחד לחנות הספרים, ורכשתי לי עותק של הספר. חזרתי לביתי, ישבתי עם
הגב לחלון, כך שהאור האיר את הספר באופן מושלם. הספר נתן לי לקרוא את תוכן
העניינים, שעשה עליי רושם נפלא, והגביר את החשק שלי לקרוא את הספר. אבל כשהגעתי
לעמוד הראשון, לא הצלחתי לקרוא את המילה הראשונה. ניסיתי לקרוא את המילה השנייה וגם
אותה לא הצלחתי לקרוא. סגרתי את הספר וקראתי את הכתוב על הכריכה האחורית בלי
בעיות. הכנתי לי כוס קפה. חזרתי לקרוא את העמוד הראשון, הצלחתי לראות את מספרו של
העמוד המופיע למעלה במרכז, אבל המילה הראשונה סירבה להיקרא. בקשתי מאשתי לקרוא לי בקול את המילה הראשונה. גם היא לא הצליחה. גם
לא את השנייה. מצורף מכתב של אשתי שמאשר
את נכונות הדברים. הגעתי למסקנה שאולי אף אחד עוד לא הצליח לקרוא את הספר הזה,
אפילו לא אתה, בוחן נכבד. כבר לא אכפת לי שאני נכשל בבחינה הזאת, אבל מעניין אותי
אם הצעתם לי לקרוא את הספר הזה בגלל שהוא
לא ניתן לקריאה, ובעצם זה שאני מודה שלא הצלחתי לקרוא אותו עברתי בהצלחה את
הבחינה. בכבוד רב, אני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה