יום שישי, 16 ביוני 2017

סיפור חסידי שבא לי בחלום

חסיד זקן עומד מול הצדיק וקורא מדף נייר באולם גדול מלא בחסידים. כשהוא מגיע למילה צורעס (צרות ביידיש) הוא משבש אותה בכל שיבוש אפשרי, נעצר, פונה אל הצדיק ואומר לו:
"השכל זה לא הצד החזק שלי, אבל הלב זה משהו אחר".
מצלמת החלום יוצאת לחצר שמחוץ לאולם, ורואים שם המוני אנשים שמחכים ימים לראיון אישי עם הצדיק. בין רגלי האנשים מסתובב כלב מה זה רעב. החסיד הזקן שראיתי בתחילת החלום מופיע, כשהוא צעיר, מתיישב לצד הכלב, מאכיל אותו מכיכר לחם שהוא מוציא מכיס מעילו. הכלב נרדם עליו. הצדיק יוצא מן האולם לחצר, גם הוא צעיר יותר. – "איפה הכלב?" הוא שואל. מישהו לוקח אותו לפינת החצר, ושם הוא רואה את הכלב הישן על ברכי החסיד.
–"מי זה?" הוא שואל, ואחד מעוזריו מסביר לו: "זה הבן של..."
 – "בוא אתי, בבקשה" אומר הצדיק לחסיד, והחסיד נכנס עם הכלב לחדרו הנזירי של הצדיק.
–"למה באת?" שואל הצדיק, והחסיד מראה לו שיר שכתב.
המצלמה חוזרת לאולם, והחסיד הזקן פונה לכל הנוכחים ואומר: "והשיר הזה נעשה להמנון של החצר להרבה שנים, והזקנים שבכם עוד זוכרים את כל המילים".
===
נ.ב.

אחרי שהתעוררתי חשבתי שאולי החלום הזה בא לי בהקשר לפסוק שחזר ועלה במחשבתי שוב ושוב השבוע: "הֲלָזֶה תִּקְרָא צוֹם?" (ישעיהו נח,  ה)

יום שישי, 9 ביוני 2017

חלמתי שאני מתעורר

חלמתי שאני מתעורר, ורואה מולי את העוגה הכי יפה שראיתי אי פעם, למרות שהיא די דומה לרוגלך: בלי לנגוע בה רואים שהיא טעימה.

יום שלישי, 6 ביוני 2017

אוטובוס בפקק במעלה רחוב אגריפס בירושלים בשעת הצהריים


אחרי שפקקו לך פקקת, ומפוּקקיך יפוֹקקו
*
אותו רעיון בניסוח שונה: 
על שטררת טררוך ומטרריך יטוררו

יום ראשון, 4 ביוני 2017

ביקורת אמנות

יותר משהמעיר מאיר את היצירה, שאותה הוא מבקר, הוא מאיר את המבקר שהיא יוצרת

יום שבת, 3 ביוני 2017

משורר טוב הוא משורר מת

משורר טוב הוא משורר מת, אבל לא כל משורר שמת הוא משורר טוב; זה לא כמו זונה שיולדת בן והוא, באופן אוטומטי, בן זונה.

יום שישי, 2 ביוני 2017

בקורת על המדיטציה

כמו אסיר, השב שוב ושוב אל כלאו, אני יוצא מכורסת המדיטציה אל המטבח, להכין לי פרוסה דקה של לחם כוסמין עם חצי אבוקדו, ומשם אל הסלון... לקשקש עם אחותי בטלפון לפני כניסת השבת.

יום שבת, 27 במאי 2017

גבר כמרכיב של זהות

חלמתי שאני עובד במשרד להנהלת חשבונות על דו"ח שנתי למס הכנסה. בדיוק בשעה עשר נכנס שותפי לחדר עם שתי כוסות של תה צמחים בידיו, ואנחנו יוצאים לגינה שעל גג בניין המשרדים, ומתיישבים לנו על ספסל בצל שמשייה לבנה, מול שיח גזום שעליו המון פרחי פסיפלורה. שותפי לחדר עלה מארצות הברית לפני כעשרים שנה, אבל עדיין הוא אוהב לשמוע על מילים עבריות שהוא לא מכיר.
- "אתה יודע שמילה נרדפת לתרנגול זה גבר?", אני אומר לו.
- "הצחקת אותי", הוא מצחקק. "אבל בהבדל ממנו אני צריך לחזר אחרי הנשים, ולפרנס אותן, אחרי שאני עולה עליהן,
" so to speak.
- "התרנגול בטוח שבשבילו נברא העולם".
- "ככה זה גם עם העשירים שיש להם הרמונות, במדינות שמתירות ריבוי נשים... והסריסים שומרים על הנשים מפני העניים".
- "אבל עכשיו", אני מעיר, "משהנשים יודעות על ההזרעה המלאכותית, זו רק שאלה של זמן עד שהן תיפטרנה מן הגברים, ואז תבוא המשיח, ויהיה שלום עולמי".
אנחנו קמים מן הספסל מחזיקים בידינו את כוסות הנייר הריקות, ומתחילים לחזור למשרד, כשאני שומע את קריאת התרנגול מן החצר של השכנים, ומתעורר.