יום ראשון, 20 במאי 2018

Riddle in my Dream

I was lying on a bare matress in a camp full of tents. From the next tent I heard male voices and it seemed to me like a drug deal but who knows: Tea for Four, and Two for Three, all I want is Two Four Three

יום שלישי, 15 במאי 2018

תסריט מחלום


כמובן  שלא חלמתי את זה כתסריט אלא כסרט, אבל כשהתעוררתי נראה לי שמתאים יותר לכתוב את מה שחלמתי כתסריט.

הוא צעיר דתי, גבה קומה, מזוקן, מכור לסמים קלים
היא דוגמנית שיער חילונית.

חוץ. לילה. שער יישוב קהילתי בהרי יהודה
כמה אנשים עומדים ליד השער מחכים לרכב שיסיע אותם לירושלים.
הדוגמנית ניגשת לצעיר הדתי  המזוקן
היא: אני לא נוסעת אתכם.
הוא: מה קרה?
היא: שמעתי אותך מדבר עם אריק.
הוא: מה שמעת?
היא: שהשתמשת.
הוא: בטח שהשתמשתי. את יודעת למה השתמשתי? בגלל שיותר קל לי לבד. בואי נתגרש ונגמור עם הדייסה [במילעיל) הזאת.
היא: אני מעדיפה למות מאשר להתגרש.




יום ראשון, 13 במאי 2018

התנסות ישירה


מי מכיר אותי יותר ממני? אפילו לי אין מושג עד כמה אני מכיר את עצמי, וכל עץ וכל פרח וכל אדם שנתקלתי בהם מאז לידתי. אני מכיר את עצמי יותר ממה שאני מכיר את הוריי, ואת ילדיי, ואת חבריי, ואת נציגיי בכנסת. אני מכיר את עצמי בהתנסות ישירה, שהיא שיא הידיעה, שהיא נעלה מן ההתנסות העקיפה של המחשבה. אבל כשחרטו על קיר המקדש בדלפי את "דע את עצמך", בטח הניחו שיום יבוא ואבוא ואבוי: לא אכיר את עצמי. אולי הם התכוונו לזה שאם היו מראים לי צילום של הגב שלי בין עשרה גבות אחרים לא הייתי מזהה שהוא שלי. אולי רמזו שיש לי כוחות גנוזים. אבל מה עם הכוחות הגלויים: החישה? החשיבה? העשייה? כל אחד מהם מצריך שנים של הכרות עם כל אחת מטעויותיי. אני רק מצטער ששכחתי את הזחילה. כך או כך גם אם הייתי מתאמץ מאד לא הייתי מצליח שלא לזכור את עצמי.

יום שישי, 11 במאי 2018

מילת סלנג שנתקלתי בה בחלום

חלמתי שאני נמצא בדירת סטודנטים. אחת הדיירים, שיש לה פנים של דוגמנית צילום, מתלוננת שהברז בכיור המטבח המשותף דולף כבר שבוע וכל הדיירים עושים לְלֵית."מה זה לְלֵית" אני שואל, והיא מסבירה לי באדיבות שזה לא עושים כלום. היא מתחילה לארגן את התיק שלה ליציאה ואומרת: "סליחה שאני נאלצת לעזוב אבל נגמרו לי הסיגריות". אני מוציא מתרמיל הגב שלי חפיסת "טיים", אחת מתוך עשר שהיו לי שם. זה בעצם חיקוי של "טיים" שנראה בדיוק כמו "טיים" אלא שבמקום "טיים" כתוב עליו באנגלית "ליים". 
-"מה? היא מתלהבת, "באמת? כל זה בשבילי? אני לא מאמינה!"

פרנויה

חלמתי שאני פוגש ברחוב, בשכונה שבה גדלתי, שחקנית הוליוודית, שגדלה אף היא באותה שכונה. 
-"איך זה שאף פעם לא מראיינים אישיות חשובה שכמוך לטלוויזיה או לרדיו"?" 
-"זה לא בגלל שאמצעי התקשורת לא רודפים אחריי, אלא בגלל שאני מסרבת עקרונית להתראיין". 
-"מה זה עקרונית?" 
- "עקרונית זה בגלל שהם יכולים להעתיק כל אות שאמרתי עם כל אפשרויות הניקוד שלה, ואז הם יכולים לחבר להם ראיון שאף מילה שבו לא אני אמרתי". 
- "נשמע לי קצת פרנואידי". 
-"פרנואידי או לא פרנואידי... אני לא לוקחת סיכונים".

יום שני, 23 באפריל 2018

מקוריות


הכרתי אישה שהייתה מדברת לא כדי שיבינו אותה אלא כדי שיעריכו את יופייה. אמנם לא הייתה יפה במיוחד, אבל ידעה שתוך כדי דיבור היא מתמלאת חיים, עיניה בורקות, שפתיה מתלחלחות. ידיה היו מלוות את דיבורה בלי כל קשר לתוכנו. ידעה להסמיק באופן מודע. הייתה צוחקת עד דמעות כי שיניה היו החלק היפה ביותר בפניה. הייתה מתחילה בדיחה בלי לסיים אותה, מתעלמת מתגובות בני שיחה, שהיו נקלעים לרוב לקוצר רוח, או מפהקים בלי בושה. מי שיצא לו לדבר איתה פעם אחת התחמק ממנה להבא. ורק אני, שיש לי העדפה לאנשים מקוריים על פני אנשים תכליתיים, הייתי מנפנף לה לשלום ממרחקים, מחבק אותה, מתיישב מולה בבית הקפה, מחייך בשביעות רצון כילד שמגיע לראשונה בחייו לבית הקולנוע.

יום שישי, 20 באפריל 2018

הספר שלא הסכים


בוחן יקר, לצערי לא הצלחתי לקרוא את הספר. הספר לא הסכים שאקרא אותו, ואני כבדתי את רצונו. מיד אחרי שקבלתי את ההודעה על הבחינה נסעתי במיוחד לחנות הספרים, ורכשתי לי עותק של הספר. חזרתי לביתי, ישבתי עם הגב לחלון, כך שהאור האיר את הספר באופן מושלם. הספר נתן לי לקרוא את תוכן העניינים, שעשה עליי רושם נפלא, והגביר את החשק שלי לקרוא את הספר. אבל כשהגעתי לעמוד הראשון, לא הצלחתי לקרוא את המילה הראשונה. ניסיתי לקרוא את המילה השנייה וגם אותה לא הצלחתי לקרוא. סגרתי את הספר וקראתי את הכתוב על הכריכה האחורית בלי בעיות. הכנתי לי כוס קפה. חזרתי לקרוא את העמוד הראשון, הצלחתי לראות את מספרו של העמוד המופיע למעלה במרכז, אבל המילה הראשונה סירבה להיקרא. בקשתי מאשתי לקרוא  לי בקול את המילה הראשונה. גם היא לא הצליחה. גם לא את השנייה.  מצורף מכתב של אשתי שמאשר את נכונות הדברים. הגעתי למסקנה שאולי אף אחד עוד לא הצליח לקרוא את הספר הזה, אפילו לא אתה, בוחן נכבד. כבר לא אכפת לי שאני נכשל בבחינה הזאת, אבל מעניין אותי אם הצעתם לי לקרוא את הספר הזה  בגלל שהוא לא ניתן לקריאה, ובעצם זה שאני מודה שלא הצלחתי לקרוא אותו עברתי בהצלחה את הבחינה. בכבוד רב, אני.